התקשרו עכשיו

שירות משמעותי – מה זה באמת / שירן שלם

כששואלים אותי את השאלה הכל כך מורכבת הזו מהו שירות משמעותי התשובה שלי היא חד משמעית קצרה ומדויקת: שירות משמעותי הוא כל מקום בו אתה מרגיש משמעותי. נכון בהתחלה יכול להיות שהתחושה הזו איננה היות וזו מערכת חדשה לעתים נוקשה אבל בהחלט אחרי זמן התאקלמות והסתגלות התחושה הזו של הימצאות המשמעות נמצאת וקיימת.

זה לא משנה אם זה שירות לאומי  – אזרחי בגלל בעיה פיזית נפשית או פשוט חוסר התאמה למערכת הצבאית, זה לא משנה אם אתה קרבי או תומך לחימה, טייס או טבח, זה לא משנה אם את רוצה להיות מש"קית ת"ש או מאבחנת מדעי המחקר, החשוב והמשמעותי הוא התוכן שיוצקים לתפקיד. המהות שלכם שבאה לידי ביטוי בנתינה, בהשפעה, בחינוך בהשקעה ובכלל ביחס שאתם מפגינים כלפי הסביבה וכלפי התפקיד שלכם.

אין דבר כזה תפקיד חשוב ומשמעותי יותר מתפקיד אחר לדעתי, כולם חשובים באותה מידה גם אם בראייה אישית יש בהם פחות הילה ותהילה, יש דבר כזה אדם שלוקח את התפקיד ומביא אותו למקום הכל כך משפיע וחשוב.

האם הצבא יכול להתקיים בלי המקצועות שרוב בני הנוער מזלזלים בהם? לדעתי אי אפשר להתקיים בלי המטבח, האפסנאות, אגף הרכב ועוד דוגמאות קטנות שנותנות את המשמעות האמיתית של התפקיד בלי הכותרת שמעליו או הסיכה וכנפי הצניחה שהפכו לסמל סטטוס ונראות אבל לעיתים מסתירים מאחוריהם תסכול גדול של מישהו שהגיע למקום שלא מתאים לו. חלק מבני הנוער שרוצים להגיע ליחידות מסוימים רוצים להגיע בגלל השם או כי חבר אמר להם והדליק אותם, בנות רוצות להגיע כי שמעו מחברה שלהיות בתפקיד מסויים זה מעולה אבל האם באמת זה מתאים לכל אחד ברמה האישית? זו שאלה שכל נער ונערה לפני גיוס צריכים לשאול אותה בהתאם ליכולות האישיות לנתונים ולפרופיל שהתקבל בצו הראשון.

שירות משמעותי יכול להיות מקצוע שלמדתם והשקעתם בו בבית ספר ואחר כך המשכתם בו בצבא, זה יכול להיות גם משהו שדרכו יפתחו לכם דלתות חדשות בצאתכם לאזרחות בתום השירות הצבאי ובעיקר הסיפוק מרגעים קטנים לאורך השירות שבמבט לאחור תגידו זה היה שווה.

שירות משמעותי מתחיל בהבנה כי יש לכם פרק זמן משמעותי להעביר, תקופת חיים של שנתיים שלוש ואולי יותר שבה תצטרכו לתת מעצמכם לטובת המערכת. זה לא אומר לרגע שתרגישו מנוצלים או שתמצאו בדיוק את התפקיד שחלמתם עליו אבל אפשר לשבת לקטר על חמיצות הלימונים שקטפו לכם ואפשר לקום ולהכין מהם לימונדה איכותית טעימה שתיתן לכם כוח להמשך.

הבכורה מתגייסת שירן שלם

הילד/ה שלנו מתגייס/ת. כבר בשלב שבו מתחיל תהליך הגיוס, חווים הורים רבים חששות, מחשבות ודאגה.
אנחנו מלווים אותם תומכים, מתייעצים למענם ועושים הכל בכדי להקל עליהם את המיונים, הגיבושים המבחנים והלבטים אותם הם פוגשים תוך כדי התהליך. ואז מגיע יום הגיוס…

לרבים מאיתנו, יום הגיוס הוא למעשה פרידה ראשונה, התמודדות לא פשוטה שבה פתאום הילד/ה שגידלנו במשך 18 שנה הופך ביום אחד מהילד הפרטי שלנו לחייל. ואנחנו יודעים בפנים שהמעבר החד הזה, שבין העולם האזרחי והחיים בתיכון לבין עולם הצבא הוא חד, מיידי, וואף פעם לא פשוט. על היום הזה – יום הגיוס כותבת לנו אם לנערה מתגייסת:
"הבכורה מתגייסת! מה זה אומר עלי?
התינוקת גדלה, אני מתבגרת, הבית ישתנה, היא תסתדר? יהיה לה קשה?
המון דברים עוברים בראש, שום דבר לא ברור. בכל זאת, פעם ראשונה…

אני אמא כבר כמעט 18 שנה. מאוד מנוסה. עברתי הרבה. דברים שמחים, עצובים, מרגשים, חדשים, מפתיעים. אבל עוד לא גייסתי בת! שנת י"ב מלאה עד אפס מקום בהמון דברים. מבחנים, הפקות, שנת שירות, מיונים, ראיונות… אין זמן לעצור, להרגיש, לעכל. יש לי תחושה שיום אחד זה פתאום יקרה. היא תארוז תיק ותיסע לה.

קודם לשנת שירות, אחר כך לטירונות, לקורס, לצבא, לדרך אמריקה ואני…? אני אסתדר. אני אתרגל, אני אשמור על הגחלת ואמשיך להיות כאן. אחכה לשמוע. אשתדל לא להציק, אשתדל לתמוך מרחוק.

כן. יהיה בסדר. אני סומכת עליה, היא תסתדר! זו דרכו של עולם! הגוזלים גדלים, פורשים כנפיים ועפים.

ילדה אהובה שלי, מאחלת לך שיהיה לך טוב בדרך. שתצליחי ותצמחי ותעמדי איתנה מול המכשולים שעוד יבואו. סומכת עלייך שתעשי הכי טוב שאת יכולה. ואני?… אני כאן תמיד בשבילך. מלאה אהבה, שומרת על הקן, שיהיה לך תמיד לאן לחזור.
אמא "

מול תחושות דומות עומדים אלפי הורים בכל שנה. לחלקם, ממש כמו שמתואר כאן "נופל" יום הגיוס כרעם ביום בהיר, למרות התהליכים הרבים שאנחנו עוברים יחד איתם. אז איך מתכוננים ליום הגיוס? מה אנחנו יכולים לעשות על מנת להגיע ליום זה מוכנים, מחוזקים ומחזקים, כך שנוכל לתמוך בהם במהלך השירות הצבאי, מול התמודדויות שבהן הם נתקלים אולי בפעם הראשונה בחייהם?

מרבית בתי הספר בארץ מלווים את בני הנוער לקראת הגיוס, בדרך זו או אחרת. אם בהרצאות, ימי פעילות או בייעוץ אישי. אחת הדרכים המומלצות היא הגדלת המעורבות בתהליכי השונים, השתתפות בהרצאות בבתי הספר, שיחות עם יועצת בית הספר, הצפת החששות, לשאול שאלות וללמוד, יחד עם הילדים שלנו.

דרך נוספת היא לבחור בתהליך אימון הורי לקראת גיוס. תהליך האימון מעניק לנו ההורים כלים להתמודד עם יום הגיוס בפרט ועם שאר הימים שיבואו ויפגישו אתכם ללא ספק עם התמודדויות ואתגרים נוספים. "שירות משמעותי בצה"ל" מעמיד לרשותכם ההורים מסלול הדרכה פרטני או קבוצתי, המאפשר לכם להגיע ליום הגיוס מוכנים יותר.

יום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות האיבה – דברים שיוצאים מהלב / שירן שלם

התקשרה אלי אמא לחייל שליוויתי וביקשה ממני לכתוב משהו קצר על יום הזיכרון, על היום הכל כך טעון וקשה הזה, אולי היום המשמעותי ביותר שיש במדינה שלנו. יום שבו אנחנו עוצרים לרגע, מוחים דמעות, חושבים על אלו שהיו לצדנו ולא ישובו עוד.

לחלקנו הזיכרון איננו יום יומי, אבל נמצא ונוכח ואילו לבני המשפחות השכולות, הורים, אחים, ילדים, בני זוג הוא זיכרון יום יומי כואב ומצמרר.

השבוע, בהרצאה בפני בני נוער לפני גיוס סיפרתי על השירות הצבאי שלי ועל ההחלטה לעסוק בהכנה לשירות משמעותי על כל הקשיים שיש בה. על הקושי החינוכי, הערכי והידיעה שהגיוס לצה"ל איננו שווה לכולם ויש הרואים בו נטל וחובה, בניגוד לדעתי שזוהי זכות וכבוד להגן לשמור ולקיים את מדינת ישראל.

בסוף ההרצאה שאלה אותי אחת הבנות איך אני מכיל את השכול שמסביב לאחר שבהרצאה סיפרתי להם שבשנים האחרונות הכרתי היטב רבים מהנופלים. אמרתי לה משפט אחד ויחיד : " אלו שלא פה במותם ציוו עלי להמשיך בדרך. נכון אני בוכה, נכון אני עצוב לפעמים, אבל הידיעה והדרך ברורות לי מאי פעם". הנערה שתקה לרגע ואמרה לי אתה יודע עכשיו אני מבינה אולי יותר טוב את המשמעות של היום הזה.

אני לא מבין גדול במשמעויות או ברגשות. הרי לכל אחד מאתנו המשמעות שלו ליום הזה וגם קשת הרגשות נעה לכיוונים שונים. אבל אני יודע, שכאשר אני עומד בצפירה, עוברים למולי פניהם של טובי בנינו ובנותינו שמסרו נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן. עוברים מולי פניהם של הנערים שאימנתי בכושר הקרבי ונהרגו בג'נין, לבנון ועזה וכל אחד מהם עולם שלם של שיחות של תובנות של מפגשים.

מאז שהפכתי לאבא, עוברים אל מול פני גם ההורים והאחים שאיבדו את היקר להם מכל ולא צריכים את יום הזיכרון על מנת לזכור.

ביום הזה אני חושב שיש להניח בצד את כל המחלוקות, את כל הריבים ואת כל השסעים בחברה הישראלית. ביום זה צריך לחבק ולשתוק. להכיל ולעטוף. לכבד את אלו שנתנו את היקר להם מכל על האדמה הזו.

ביום זה אני מצדיע לאחיי הדרוזים שהם דמות ומופת בגיוס לצה"ל. לעיתים אנחנו שוכחים זאת אבל מספיקה הצצה לבית הקברות בבית ג'אן או בעוספיה, על מנת לראות את תרומתם הבלתי נתפסת לביטחונה של ישראל.

ביום זה אני מחבק את החיילים הבודדים והעולים בגפם למען מטרה נעלה של שמירת ישראל שהרי איש לא חייב אותם. ביום זה אני מביט בקיבוצניקים, העולים, המושבניקים העירונים , חובשי הכיפות הסרוגות ובני עיירות הפיתוח ורואה מולי את הטוב הערכי והמעצים שבפני הארץ הזו.

עצרו רגע, חישבו, קחו אויר והניחו פרח, אבן, זר על קברו של נופל. כבדו את הנופלים ואת החיים כי אין לנו ארץ אחרת גם אם אדמתנו בוערת. מילה בעברית, חיבוק, שתיקה, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

על ערכים וחינוך לדרך ארץ או איך תיצור יחד ערכי / שירן שלם

דרך-ארץ וערכים הפכו בשנים האחרונות לעתים למילים "גסות" או ליתר דיוק למילים שלעיתים הופכות ריקות מתוכן, הן בתוך מערכות החינוך השונות ויחסי מחנך-תלמיד והן בהתנהלות החינוכית – משפחתית ויחסי הורה -ילד. רובכם תקראו את הפסקה הראשונה הזו ותמהרו להגיד  "אצלנו במשפחה, זה לא קיים" אולם, אם תעצרו לרגע ותסתכלו היטב על ההתנהלות, תרבות הדיבור והערכים שאתם מקיימים בחוג המשפחה המצומצם או עם החברים הקרובים לכם, תוכלו בהחלט לראות שגם אתם, לעיתים, פועלים בדרכים שמצריכות שינוי, שיפור ומודעות עצמית במטרה להיות מודל ודוגמה אישית לדור הצעיר שאתם מגדלים.

כשאני יוצא מהבית לבית קפה או מקום בילוי אחר ומביט מסביבי אני נחשף לאינספור סיטואציות בהן תרבות הדיבור בתוך המשפחה, מושתתת על חוסר כבוד בסיסי בין ההורים, שמנסים לרצות את ילדיהם ורק לשמור על שקט תעשייתי ולוודא שהילדים לא יעשו בושות, לבין הילדים שיודעים לנצל את המצב הזה, "לרכב" על גב ההורים ולהשיג בדיוק את מה שהם רוצים ושברור להם שבסיטואציה אחרת לא היו מקבלים.

בעבודתי עם בני נוער והורים מספרים לי הנערים לא פעם אמירות כמו: "ההורים שלי אומרים שטיול שנתי זה סתם מיותר וחבל על הכסף ובמקום זה אפשר להישאר בבית או ללכת לקניון". אמירות מסוג זה נראות לכאורה מכובדות ולעיתים אפילו מוצדקות אל מול מציאות כלכלית ישראלית לא פשוטה. אז מה בעצם מצביע על היותו של מסר זה משולל ערכים וחינוך נכון לילדים שלנו?

חשוב שנזכור, הילדים שלנו רוצים להיות עם החברים, חברות היא ערך עליון וכוחו רב. כאשר אנחנו מונעים מילדינו להיות מעורבים בחוויה חינוכית ערכית כמו טיול שנתי אנחנו "רומסים" צורך בסיסי שלו להיות חלק מקבוצה, לחוות יחד עם החברים ולהיות שלם.

מורשת וערכים נבנים מאוסף של חוויות. גם אם נדמה שהחוויה היא בסך הכל טיול שנתי. פעמים רבות אנו מונעים, מילדינו, מבלי משים, חוויות שונות המאפשרות להם למידה משמעותית (לרוב הן משמעותית יותר מכל שיעור מתמטיקה בו ייקחו חלק).

דרך ארץ וערכים הם הבסיס להיותנו חברה אחת יציבה. אדם שלא מכיר את עברו ואת מציאות חייו העכשווית, סביר להניח שיתקשה להתנהל בעתידו.

לצורך פיתוח מיומנויות ערכיות אצל הילדים שלכם, דאגו להוות להם דוגמה אישית. הדרך שבה אתם מתנהלים, הערכים לפיהם אתם בוחרים לחיות, הם אלו שיספגו ילדיכם. אם תנבלו את הפה, הם יעשו כמוכם. אם תקשיבו להם הם ילמדו להקשיב. אם תנקו אחריכם בטיולים בטבע, תלמדו אותם מורשת והיסטורי, תצאו איתם לטבע ותלמדו אותם לכבד את הסביבה, הם יהפכו לאנשים בעלי מוסר, הכלה וכבוד לאחר חיה או אדם.

טיול לאתרי מורשת איננו פחות משמעותי מאשר בילוי בקניון, הכל שאלה של מינונים. צאו לטייל גם פה וגם שם. למדו אותם ליהנות מערכה של סיטואציה ולאו דווקא מהחומריות. הקפידו תמיד על שיח מכבד ומאפשר. שיח כזה איננו אומר וויתור על גבולות. ההיפך הוא הנכון, שיח מכובד ותרבותי, הקשבה לצד השני, מתן הסבר הגיוני וערכי להחלטותיכם וסגנון דיבור מכבד רגוע ולא מתלהם, הם המפתח לחינוך וערכים.

בכל פעולה שאתם בוחרים לעשות זכרו: הם רואים בכם מודל לחיקוי, אם תיתנו להם דוגמה אישית  חיובית, ערכית, מכילה, נעימה, חברית ומכבדת הם יגדלו להיות בוגרים בעלי עשיה משמעותי ואנשים איכותיים ותורמים לחברה.

" קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל…."

על כוחה של קבוצת הורים הדרכת הורים לקראת הגיוס למה צריך את זה בכלל / שירן שלם

תקופת הגיוס לצה"ל היא אחת מהתקופות המאתגרות שלנו כהורים. זוהי תקופה הנפרסת על פני כחמש שנים ותחילתה עם עליית הבן/בת לכיתה י"א. בעצם, מי מאתנו, ההורים לא נתקל בקשיים הנוגעים לגיוס הילד או לתקופה שלפני בצבא? ההתמודדות עם הקשיים השונים קיימת בכל בית בישראל העומד לפני גיוס הבן/ת. כל משפחה מתמודדת עם האתגרים בתוך המשפחה, לרוב ללא הדרכת הורים מסודרת ומבלי לייצר תקשורת עם הורים אחרים אשר חווים את אותם הקשיים בדיוק.

על אף התחושה שההתמודדות היא פרטית שלנו, מפליא לגלות שמרבית ההורים נתקלים בלבטים קשיים ודילמות דומים (בשינוי פרט כזה או אחר) ואלה – אינן פשוטות כלל.

כאשר קבוצת הורים נפגשת מידי שבוע ומקבלת הזדמנות להציף את ההתמודדויות השונות, נוצר מעגל קסם שבו כל אחד יכול לתרום מניסיונו ולהיתרם מניסיונם של אחרים ואולי אפילו חשוב מכך, להפסיק להרגיש לבד.

לקראת הגיוס עוברים מרבית הנערים והנערות בישראל תהליך הכנה כלשהו אם בבתי הספר ואם בתהליכים פרטניים, לא פחות חשוב להכין אתכם, ההורים לקראת התקופה ולאפשר לכם לדעת ולגעת. לדעת לקראת מה הולכים ילדיכם ולגעת בהתמודדות הפרטית שלכם שהיא חלק בלתי נפרד מהתהליך ואוספת לתוכה פחדים, דאגות, בלבלו, הכחשה לעיתים ועוד. הורה שעובר תהליך הכנה קבוצתי או אישי, מאפשר לילד שלו לקבל גב חזק ואיתן שילווה אותו לאורך התקופה מתחילת המיונים הצבאיים ועד לשחרור והיציאה לאזרחות.

ולמה חשוב לתת לילד/ה שלנו גב כזה? כי הם עומדים בפני תקופה מלאה בלבול, חששות ועומס. הם נדרשים לקבל החלטות חשובות אולי בפעם הראשונה בחייהם, וחשוב שאתם, כהורים, תהיו שם עבורם. תאפשרו להם לבחור את דרכם ותאפשרו תקשורת נכונה שתאפשר להם לפנות אליכם ולבקש עזרה כאשר היא נדרשת.

להשתתפות בקבוצת אימון והדרכת הורים יש חשיבות רבה מאוד, לא רק בהכנת ההורים לתהליכים ומצבים שונים אלא גם ביכולת לקבל פרספקטיבות ונקודות מבט על סיטואציות אישיות, ועל סיטואציות משותפות. היכולת להציף מצב, קושי, פחד או כל התמודדות אחרת ולגלות שאתה לא לבד בעניין, מאפשרת יצירת שיח מפרה והכנסת הבנות חדשות לתוך ההתנהלות אישית והמשפחתית שלנו.

בקבוצות יש מטרה משותפת להקל על ההורים בתקופה של טרום הגיוס ובמעבר לעולם הצבאי. הורים רבים מחפשים את המקום הזה שבו יוכלו לפרוק בחופשיות ובדיסקרטיות את הכאבים, הפחדים והתסכולים מצד אחד ואת הגאווה, השמחה, האהבה והעוצמה את הבן/ת שלנו צומחים, מתבגרים, מתמודדים והופכים לחיילים. כאשר יש לנו מקום בו אנחנו יכולים להוציא את מה שעובר עלינו, אנחנו יכולים לחזור הביתה נקיים יותר ולהיות שם בצורה מצאה ויציבה עבור ילדינו מבלי שירגישו על גבם את הקשיים שלנו (כי יש להם מספיק).

הכלים אותם מקבלים בקבוצות ההורים  הם כלים שבאים מעולם האימון האישי. מעבר לחוויות האישיות אותם מביאים המשתתפים, מתקיימת הנחייה מקצועית אשר מתווה את הדרך ומשלבת בין תהליך של צמיחה הורית ייחודית לבין הנושאים המהווים מכנה משותף בקבוצה זו והם ההתמודדות עם תקופת טרום גיוס, גיוס וכל תקופת השירות הצבאי.

הקשרים הנוצרים במהלך פעילות קבוצתית יכולים לסייע במגוון רחב של סיטואציות:

שיחה פתוחה: כאשר עולה קושי אצל הורה או אצל הילד תוך כדי המסלול או אצל הילדה תוך כדי קורס כזה או אחר בכוחה של שיחה פתוחה על הקושי והבנה של מקור הקושי, תוך הכוונה מונחית ופתיחת דיון בין ההורים, יכולה לתת להורים כלים שיסייעו להם לקדם את הנערה או הנער ובעיקר לנסוך בהם, בהורים, רוגע והבנה שהבעיה לא קיימת רק אצל הילד הפרטי שלהם. מתוך חוכמתה וניסיונה של הקבוצה וההנחיה המקצועית, ניתן להורים מענה ממוקד ומקדם.

נושאי העבודה בתוך הקבוצה עולים מתוך הנחיה מובנית אולם כמו בקבוצות הדרכת הורים בקבוצת ההורים יכולים הנושאים להגיע מהמנחה ויכולים להגיע בעקבות שאלה או בעיה שמתעוררת אצל אחד המשתתפים. התוכנית של המפגש הינה על בסיס משתנה ואין "חומר" להספיק, הכל באווירה רגועה ונעימה תוך מתן כבוד הדדי ופיתוח יכולות הקשבה והבחנה לסביבה התומכת.

לאורך השנים בעקבות עשרות הרצאות שהעברתי להורים, שמתי לב שישנם הורים שמגיעים פעם אחר פעם ומקשיבים להרצאה גם כאשר מדובר בילדם הרביעי, לשאלתי אותם למה הגיעו ומה נותנת להם ההרצאה אמר לי אחד האבות:  "השקט והביטחון שאתה נוסך בנו והתחושה שיש אל מי לפנות. גם אם אין לך תמיד תשובה לכל דבר, אתה מבטיח לבדוק ועצם היכולת לתת לנו אוזן קשבת ברגעים הקשים וחסרי הוודאות הללו, היא המתנה שאנחנו מקבלים ממך. לכן אנחנו באים שוב ושוב לשמוע"

אני מאמין שתשובתו ממחישה היטב את חשיבותן האמתית של ההשתתפות בקבוצת הורים תומכת המייצרת תקשורת פתוחה בה מדברים על הכל ונותנים כוח אחד לשני.

ברחבי הארץ פזורות קבוצות הורים ואתם מוזמנים ליצור קשר, ,להצטרף לאחת מהן ולקבל כלים משמעותיים להתמודדות עם גיוסו של הבן או גיוסה של הבת או בכלל יציאתם של הילדים לשנת שירות משמעותית.

במה אנו בוחרים להתמקד? או איך לחנך להעצמה אישית בגיל ההתבגרות / שירן שלם

בסיפור המובא לפניכם בחרתי מכיוון שיש בו מסר חשוב מאין כמותו. מסר שמי שייקח ויהפוך אותו לעשייה בחייו ובחיי משפחתו יוכל להגיד שאכן באמת חי חיים שלמים. והקדיש את חייו להעצמה אישית של ילדיו. הסיפור נקרא "המחפש" והוא נכתב על ידי הפסיכולוג ד"ר חורחה בוקאי. וזה הסיפור:

"זהו סיפור על איש בארץ רחוקה במזרח, שמקצועו היה לחפש דברים שאבדו לאנשים וביקשו ממנו למצוא את הדבר היקר להם ולהשיבו אליהם והוא נקרא "המחפש" . אנשים היו באים אליו עם כל מיני בקשות והוא היה מחפש עבורם את אותו הדבר שחשוב להם.

יום אחד בא אליו אחד מאנשי הכפר וביקש לחפש עבורו חפץ בעל ערך משפחתי רב שאבד לפני שנים בעיר "קימר". זו הייתה משימה לא רגילה, כיוון שבדרך כלל אנשים ביקשו לחפש דברים שמציאתם לא דרשה לצאת מהכפר. העיר "קימר" הייתה במרחק של שלושה ימי הליכה במידבר. אך מכיוון שאהב את עבודתו וגם לעזור לאנשים, הכין תרמיל עם מספיק אוכל ושתייה ויצא לדרך.

לאחר שלושה ימי הליכה במדבר הצחיח ראה את העיר מרחוק. בהתקרבו לעיר משכה את תשומת ליבו גבעה לצד הדרך. הגבעה הייתה מכוסה בצבע ירוק נפלא ועלייה עצים ופרחים וציפורים. גדר מעץ הקיפה את הגבעה. המחפש שכח את רצונו להגיע לעיר וביקש לנוח על הגבעה היפה.

הוא נכנס דרך השער הנחושת והחל להתהלך בינות לאבנים הלבנות הפזורות בין העצים. על אחת האבנים קרא את הכיתוב הבא: "טארג´ חי 8 שנים,6 חודשים, שבועיים ו-3 ימים".

הידיעה כי האבן הלבנה לא הייתה אלא מצבה גרמה למחפש לחוש צמרמורת והוא חש צער על הילד הרך בשנים הקבור במקום. הסתכל מסביבו וראה שגם על אבן אחרת הייתה כתובת: "דאמיר, חי 5 שנים 8 חודשים ו-3 שבועות". ולאחר שקרא בעשרות מצבות "המחפש" חש זעזוע. אחת, אחת התבונן בכל המצבות וגילה לחרדתו שהנקבר שחייו היו הארוכים ביותר היה בן 11 שנים בלבד.

המקום הנפלא הזה היה בית עלמין לילדים. כאב וצער רב שטפו את ליבו של "המחפש" שפרץ בבכי.

שומר בית העלמין שהיה במקום, הבחין באיש ניגש אליו ושאל אותו אם הוא בוכה מצער על מותו של קרוב משפחה". "לא, אף קרוב משפחה", ענה "המחפש" ושאל; מה קורה בעיר הזאת? איזו קללה נפלה עלייה? מדוע מתו כאן כל כך הרבה ילדים? השומר הזקן חייך ואמר, "אתה יכול להירגע, אין כאן קללה.

יש אצלנו מנהג עתיק יומין: כאשר נער בגיל ההתבגרות מגיע לגיל 15, נותנים לו הוריו פנקס במתנה, כמו זה שתלוי על צווארי; מאותו הרגע בכל פעם שהוא מרגיש "אושר" הוא פותח את פנקסו ורושם בצד שמאל מה גרם לו להיות מאושר ובצד ימין כמה זמן נמשכה הרגשת האושר הזו.

למשל, הכיר בחורה והתאהב בה, כמה זמן נמשכה התשוקה? שבוע? שבועיים? והנשיקה הראשונה, כמה זמן ארכה? דקה? דקותיים? יומיים? וכך עם ההיריון הראשון, החתונה של החברים, נסיעה מיוחדת, וכדומה. וכך אנו רושמים בפנקס כל רגע של אושר בחיינו.

כאשר האדם מת, תפקידי הוא לפתוח את הפנקס שלו ולסכם את הזמן של כל רגעי האושר שחווה בחייו, וסכום זה נרשם על המצבה שלו וזה בעצם מה שאתה ראית. שכן עבורנו זהו הזמן היחיד שהאדם חי באמת."

חינוך ילדים הוא אתגר לא פשוט. ככל שעולה גילם הוא הופך למורכב יותר, ושיאו כשהם נכנסים לגיל ההתבגרות. איך אנחנו כהורים מלמדים את עצמנו ואת ילדינו לחוות ועוד יותר להעריך את רגעי האושר? התשובה טמונה במשפט "למצוא את המתנה בכל דבר". כשאנחנו גדלים לתוך ההבנה שלכל חוויה יש שני צדדים, אנחנו מאפשרים לעצמנו ללמוד לחיות באיזון אל מול אתגרים וקשיים שבדרך.

חשוב לזכור – הילדים שלנו לומדים מאתנו. הם סופגים את הערכים שניתן להם, הם קולטים אותנו גם אם לא נגיד דבר וגם אם נראה לנו שבגיל ההתבגרות הם לא ממש "סופרים אותנו".

אם אתם רוצים לתת להם שיעור בהעצמה אישית, חשוב שתתחילו בעצמכם. וודאו שאתם חיים באמת את המסרים שאתם מעבירים להם. וודאו שאתם שם, באמת ובתמים.

ככה תצליחו ללמד את עצמכם ואת ילדיכם לבחור לראות ראשית את הצד החיובי. להסתכל על החצי המלא של הכוס. גם המצבים שבהם ההתמודדות איננה פשוטה, יש בכוחכם לבחור לראות את החיובי.

טבע האדם מפגיש אותנו עם ה"פחות טוב", באופן אוטומטי. בעזרת עבודה על מודעות אישית ניתן ל"אמן" את הראש לבחור ולמצוא את הטוב גם בסיטואציות קשות. כאשר הטוב צף למעלה ה"פחות טוב" מפחית ממשקלו וההתמודדות עם הסיטואציה הופכת פשוטה יותר. למדו בעצמכם את הטכניקה החשובה הזו, ואז, תנו אותה במתנה לילדכם וצרו בבית שיח חיובי.

שבו עם הילדים שלכם ועזרו להם להפוך ל"מחפש" קטן, כזה שמחפש את הטוב בכל דבר – ככה תצמיחו בהם אופטימיות. אנשים אופטימיים יחוו רגעי אושר גדולים יותר ורבים יותר במהלך חייהם.

 

כשהמסך הופך לחלק מהחיים איך מתמודדים עם תופעת "דור המסכים"

בשנים האחרונות, אנו עדים להתמכרות מסוג חדש של בני הנוער. אינני מדבר על אלכוהול, סמים או חומרים כימיים למיניהם אלא על מסכי המחשב, הפלאפונים והטלוויזיה על ערוציה השונים.

בני נוער רבים מבלים שעות על גבי שעות מול המסך. הם פחות מתעניינים בקריאה, משחקי חצר, שיחה רגילה של תקשורת עם חברים ועושים זאת לרוב ברשתות חברתיות, בהודעות בפלאפון או בצ'אטים באינטרנט. השעות הרבות שלהם מול המסכים מגבירות את תופעת הניתוק החברתי. הם חושבים שכולם חברים שלהם בעוד שלמעשה, אין להם חברי אמת.

כשאני שואל בני נוער "כמה חברים יש לכם?" נוקבים רובם במספר גדול ורק מעטים מהם באמת תופסים את המושג חברות ויכולים להצביע על שניים או שלושה חברים. השאר מתבלבלים בין הגדרת "חברים" בפייסבוק או WhatsApp לבין חברי אמת הנוכחים בחייהם ונוטים לחשוב שכל מי שנמצא בקבוצה שלהם בפייסבוק או ב WhatsApp  הינו חבר שלהם.

במחקרים רבים שהתבצעו בשנים האחרונות במדינות שונות על פני הגלובוס בהם נבדק הקשר בין צפייה מרובה במסכים לבין העלייה החדה והמדאיגה בבעיות קשב וריכוז, ובאלימות מילולית ופיזית. נמצא כי קיים קשר ישיר ומשמעותי בין הגדלת זמן השהייה מול מסכי טלוויזיה, מחשב, סלולרי לבין  החוסר הגדול בכישורים חברתיים כגון יצירת קשרים, ניהול שיח ועוד, וזאת כתוצאה מחוסר הצבת גבולות ברורים לילדים אשר משחקים במשחקי מחשב שונים ואלימים ומדמים מציאות שאינה קרובה בכלל ליום יום שלהם ויותר מכך הופכים חיי הילדים והנוער לחיים וירטואליים ומאפשרים תקשורת חד ממדית ויוצרים חסרים חמורים ביכולת הביטוי וההתקשרות בממד המציאותי.

במחקרים נראה בברור קשר ישיר בין זמן מסך גדול לבין הפרעות חוזרות בשלבי השינה השונים. נראה כי נמצא קשר הדוק בין זמן המסך ההולך וגדל וירידה בהקשבה למורים או לדמויות סמכותיות אחרות במרחב הפרטי של הילדים וכמו כן נראה כי בבתים רבים התקשורת בין ההורים לילדים מתבססת על תקשורת "מסכית" בלבד בלי התקשורת המילולית, הפיזית והרגשית שלה הם כ"כ זקוקים ובלעדיה הם מתקשים לתפקד ולהתנהל. היעדר בתקשורת קרובה יוצרת ילדים בעלי חסרים אשר באים לידי ביטוי בדרכים רבות וישפיעו על הילדים בטווח הארוך ועל המבוגרים שהם יגדלו להיות. עתידם של ילדים אלו זקוק למגע ותקשורת חברתית, משפחתית קורבה ובלתי אמצעית על מנת שיבנו אנשים חזקים, בטוחים ומסוגלים יותר.

אז מה נכון לעשות?

המסקנות ברורות וחד משמעיות:

הגבילו את שעות המסך של ילדכם – החליפו את זמן המסך בזמן משפחתי. במשחק בבילוי בטיול או בשיחה.

שמשו להם דוגמא – כשאתם יושבים לארוחת ערב משפחתית הקפידו להשאיר את הנייד בצד. הפכו את הזמן המשותף ל"זמן קודש" שלכם כמשפחה. הילדים שלנו מחקים אותנו ואם אנחנו נמצאים במסכים גם הם יהיו.

שמרו עליהם מהאלימות המשתוללת ברשת ומהזלזול בבני אדם והשנאה ללא גבול שנמצאת שם לצד האלימות.

אל תהססו לבדוק. היכן הם גולשים, במה הם משחקים, עם מי הם מדברים. ושימו גבולות ברורים בעניין. צאו נקודת הנחה שלזה בדיוק הם זקוקים. לכם, שתשמרו ותכוונו את דרכם.

הילדים שלכם צריכים אתכם לידם לא את המסך, היו שם.

תפקידה של יועצת ביה"ס בקידום והעצמה אישית של בני הנוער לקראת הגיוס / שירן שלם

אחד הנושאים שמעסיקים מאוד את בני הנוער בשנתיים האחרונות של התיכון לצד הבגרויות וההתמודדויות האישיות המאפיינות את גיל ההתבגרות, הוא השירות בצבא והיציאה לשנת שירות. תלמידים רבים עסוקים במחשבות על השירות הצבאי וכיצד יוכלו להגשים את השאיפות שלהם במהלכו תוך העצמה אישית וקידום אישי שיהיה עבורם משמעותי. מיד לאחר הצו הראשון , מרגע שהנתונים הצבאיים נחשפים בפניהם, הם מצפים ומחכים לזימונים השונים ורבים מהם חולמים להגיע לתפקידים מיוחדים וליחידות נחשבות, מובחרות או לתפקידים נחשקים. עבור בני הנוער, אלו ימים רוויי מתח, ציפייה וחוסר וודאות. ההתמודדות עם הציפייה הזו מחייבת אותנו, המבוגרים לעטוף אותם ולספק להם מקום שבו יוכלו לדבר ולבקש עזרה.

ישנם נערים אשר בתוך משפחתם מתקיימת מערכת ציפיות גבוהה מאוד להתגייס ליחידה מסוימת ולהמשיך את המסורת המשפחתית, לקבל מנילה איכותית שבה תפקידים עם אפשרויות לתפקידים נחשבים ולעיתים מערכת הציפיות באה דווקא מהנער/ה עצמם.

עומס הציפיות ,הרצון העז להתקבל, החשש מהלא נודע וההתמודדות מול מערכת חדשה ושונה מביה"ס, כל אלו יוצרים עומס רגשי על מרבית התלמידים. הם נאלצים להתמודד בנוסף ללחץ ולאינטנסיביות בבחינות הבגרות, גם עם מצבי אכזבה, תסכול, כעס, ובלבול.

מעמד הבחירה שמחייבת אותם לקבל אולי לראשונה בחייהם החלטות שישפיעו על עתידם, יחד עם הצורך לעמוד בציפיות והחשש מהעתיד ומהשתלבות בתוך המערכת הצבאית, מייצר מכלול תגובות רגשיות שונות ומגוונות. ישנם תלמידים שהעומס מכביד עליהם ויוצר חוסר איזון רגשי וישנם תלמידים שמצליחים להתמודד בצורה טובה יותר. בין אם כך ובין אם כך, הכוונה ותמיכה ונכונות של הסביבה הבוגרת בחייהם של הנערים מאפשרת להם לעבור את התקופה הזו אחרת. כאן גם נכנס תפקידה של יועצת בית הספר. שעל ידי עבודה נכונה יכולה לתת להם כלים נכונים להתמודדות ,שיסייעו מאוד לעבור את התקופה בשלום.

תפקידה של היועצת הוא ללוות את התלמידים בתהליך. הן ברמה הקבוצתית והן ברמה האישית- רגשית. להוות אוזן קשבת וכתף תומכת בשעות משבר ודמות של מבוגר משמעותי עליו יכולים התלמידים לסמוך עליו שיסייע ויעודד.

ברמה הקבוצתית היועצת חשוב שהיועצת תדע להוביל תהליך הכנה מסודר לקראת הגיוס. תהליך הנוגע בשלבים השונים אותם יצטרכו התלמידים לעבור (צו ראשון, ראיונות, מיונים ועוד). הובלת תהליך שכזה בתוך בית הספר יסייע לתלמידים בקידום נכון של רצונותיהם תוך שמירה על מתח ברמה סבירה.

תשומת הלב של היועצת צריכה להיות נתונה גם לזיהוי התלמידים שזקוקים להכוונה אישית ואינטנסיבית יותר. ליווי שכזה יכול להיות ההבדל הדק שבין התמודדות לבריחה.  ליווי צמוד בכוחו לתת לזקוקים לו, מנה של העצמה אישית חשובה.

בנוסף חשוב לעסוק בפיתוח ההבנה והמודעות של המחנכים והמורים המקצועיים לתהליכים הנפשיים שעוברים על התלמידים מול המערכת הצבאית וכן, ליצור מערך שתפקידו ליווי והדרכת ההורים. ציוד ההורים בכלים המתאימים שיאפשרו להם להיות מעורבים, ולתת לילדיהם את התמיכה הנכונה שתאפשר להם לעבור את התקופה הזו בצורה מיטבית.

ברמה הפרקטית על היועצת להיות מעורבת בכל הקשור למתן המלצות בכתב. זהו חלק בלתי נפרד מתפקידה. יצירת קשר עם גורמים צבאיים רלוונטיים יוזמה לניהול דיאלוג רציף עם הורים ותלמידים שזקוקים לליווי פרטני ויכולת להגיש את העזרה הנכונה לתלמיד הנכון.

עבודה נכונה עם התלמידים, בכל הנוגע להכנה לקראת הגיוס, תאפשר להם לעבור את השנתיים האחרונות בתיכון עם פחות מתחים ופחות השפעות התנהגותיות ונפשיות ולהתחיל את הגיוס לצה"ל כשהם חזקים ומוכנים יותר.

על חברות אמת והערכים המוספים שהיא מביאה לחיינו/ שירן שלם

בעידן של טכנולוגיה מתפתחת, רשתות חברתיות ומשחקי מחשב המוניים, בעולם רווי באפליקציות שמאפשרות לנו לנהל מערכות יחסים שלמות דרך מסכי המחשב והסלולר, נדמה לעתים כי ערכים לפיהם התנהלו בעבר בני נוער בגיל ההתבגרות טשטשו את גבולותיהם ויחד עם הטשטוש הזה עולה השאלה מהי חברות אמת וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו ושל בני הנוער?

אצל רבים מבני הנוער העומדים לפני גיוס ערכים של חברות ונתינה מבוססות על החברות על תנאי. כלומר, אני חבר שלך בתנאי ש…. במערכות יחסים בכלל ובקרב בני נוער בפרט, מתקיים שיח אישי ומתנהל "מאזן" של תן וקח. השאלה "ומה יוצא לי מזה?" היא אחד המדדים לבחירת החברים של בני הנוער. נכון שלא כל בני הנוער מתנהלים ממקום זה אך ברוב המקרים בהם עומדים בני נוער בגיל ההתבגרות בפני השאלה האם להיות חבר של…, נערך דיאלוג פנימי שכזה, גם אם לא באופן מודע וגם אם יגדירו זאת במילים אחרות במעט. כאשר חברות נשענת על ערכים חד צדדיים ואינטרסים אישיים היא מייצרת מערכות יחסים שעשויות להיות שטחיות וקצרות טווח.

עם הכניסה לשנת שירות לאומי או צבאי, זוכים בני נוער רבים להיחשף לראשונה לסוג חדש של חברות, שבכוחה להחזיק מעמד שנים רבות ואפילו חיים שלמים. ההתמודדויות החדשות להן נחשפים הנערים, יפגישו אותם עם מצבים בהם האחד תלוי בשני, מצבים בהם האחד ייתן מעצמו הכל למען האחר, שותפות גורל , חוויות שונות ושעות על שעות של יחד, מולידים לרוב מערכת ערכים חדשה, ומעמידים את החברויות החדשות אינספור מבחנים בדרך להפיכתם לחברויות אמת. חברי אמת הם לרוב בודדים וכשהן מתקיימות אין למעשה צורך בהמון חברים, מספיק כמה בודדים כאצבעות בכף היד, אשר לרוב אלו נבחרים ב"פינצטה", ויהיו שם זה לצד זה בכל מצב לטוב ולרע.

ערך החברות הוא ערך מקודש ומשמעותי ביותר.  חברות אמת איננה ניתנת למדידה דרך עיניים חומריות,  אלא מבוססת על  הידיעה שמול האדם הזה אתה יכול להיות אתה, מבלי שתצטרך להסתיר, להסתתר או לתת הסברים. משמעותה של חברות אמת היא הבנה עמוקה של האחר ללא שיפוטיות, ללא תנאים. פעמים רבות אין בכלל צורך במילים כאשר מדובר בחברות אמת, מספיק מבט אחד בעיניים, או מגע יד על הכתף. חברויות נדירות אלו מושתתות פעמים רבות על חוויות עמוקות משותפות שעברתם יחד.

חבר אמת יקבל אותנו בכל תנאי. מבלי לנהל רשומות מכולת, מבלי להתחשבן ומבלי לצפות לתמורה מיידים על מה שנתן. הוא יגיד לנו את האמת בפנים, גם אם היא לא נעימה לאוזניים, מתוך ידיעה שזה בדיוק מה שנכון שנשמע ושבסופו של דבר זה מה שיעשה לנו  את השירות הטוב ביותר. חברות אמת, מאפשרת לנו לשמוע את אותה אמת ולהבין שהדברים נאמרו במטרה לעזור, או לשים לנו "מראה" מול העיניים ולהראות לנו משהו שלא היינו ערים לו.

חברות אמת היא מערכת יחסים שהולכת אתנו לאורך כל חיינו, וגם אם לא מתקיים על בסיס יומיומי אנחנו יודעים, שברגע האמת כשנהיה זקוקים לו, לאותו חבר/ת אמת, הם יעזבו הכל ויתייצבו שם להיות בשבילנו, באוזן קשבת, עצה, ומעשה, בדיוק כמו שאתה תהיה שם למענם.

משמעותה האמתית של חברות אמת היא אהבה ללא תנאי – זוהי חברות טהורה שבמרכזה ניצב הלב. היא מאפשרת לנו לראות את היופי שבאחר למרות אי השלמות, היא מאפשרת לנו להרגיש חשובים, אהובים ובטוחים יותר.

טפחו חברויות אמת והכירו עליהן טובה כי כוחן עצום והן נדירות.

 

אימוני כושר לקראת הגיוס למה זה חשוב ואיך עושים את זה נכון? / שירן שלם

האם ניתן לרוץ מרתון בלי תכנית כושר קפדנית ואימונים קפדנית, מדוקדקים וממושכים? האם ניתן לנהוג על רכב, מבלי שעשיתם שיעורי נהיגה תרגלתם פניות, עיקולים, עקיפות ומהמורות?? האם יצאתם למסע בעולם ללא הכנה מדוקדקת לדרך? האם ניתן לטפס על הרים בלי הכנה פיזית מוקדמת וממוקדת?

התשובה לארבעת השאלות האלו היא תשובה אחת ברורה ומדויקת לא!!!

הגיוס לצה"ל, בדיוק כמו ארבעת השאלות שהצגנו לכם כאן, מצריכה גם היא הכנה קפדנית ומקצועית.

הכניסה למערכת הצבאית מושפעת משני מרכיבים עיקריים: התמודדות עם  שינוי מנטלי  קיצוני והעמידה בפני האתגר הפיזי. בני הנוער בימינו ברובם לא רגילים לעמוד 12-18 שעות ביום על הרגליים כאשר בחלק מהזמן ניתנות להם משימות פיזיות שונות לביצוע. העומס הפיזי גם אם עולה בהדרגה הוא משהו שהנערים והנערות המתגייסים אינם מורגלים להם ויכולים ללא הכנה מוקדמת להביא לפציעות ולכאבים שונים.

ההשתלבות בצה"ל ללא הכנה פיזית מתאימה (ולא רק עבור מי שעומד/ת להיות קרבי/ת) אינה פשוטה. זוהי מערכת הדורשת מחייליה לעמוד במשימות המוטלות עליהם במלואן. חלק מהמשימות הן משימות פיזיות לחלוטין. גם חיילים שאינם מיודעים לשירות קרבי נתקלים (לפחות בתקופת השירות הראשונה) בתיזוזים, מסעות, ומשימות פיזיות שונות.

חשיבותה של הכנה פיזית מתאימה לקראת הגיוס, משמעותית ולוקחת זמן. התהליך נבנה נדבך על נדבך. בדומה לאבני יסוד או בניית חומה, חשוב מאוד להתחיל מהיסודות.

ולמה אני מתכוון כשאני כותב הכנה פיזית? בניית כושר קרבי הינו תהליך ממושך שיש להתאים באופן אישי למתאמן עצמו, על פי נקודת המוצא שלו, השאיפות הצבאיות שלו ועוד. בניית תכנית האימון היא השלב הראשון. תכנית כושר מקצועית חייבת להתחיל מנקודה מסוימת ולאט לאט  מעלה את דרגת הקושי.

אימון כושר הוא תהליך שעשוי להיות קשה וסיזיפי ומצריך כושר התמדה גבוה והמון נחישות מצד אחד ומהצד השני, כאשר מגיעים לקו הגמר, הסיפוק גדול מאד.

ההכנה הפיזית יכולה להסתכם בבניית כושר אירובי, בניית סבולת כוח או סבולת מהירות ועבודה על מרכיבים של גמישות וקורדינציה אך יכולה להכיל גם מרכיבים נוספים אשר מעשירים את איכות האימונים. במידה ונבחרת תכנית כושר מורחבת, יושם בכל שבוע דגש על מרכיב או שניים בליווי מרכיב נוסף.

הכנה פיזית לקראת הגיוס לצה"ל אינה אומרת שיש לצאת לפני הצבא למסעות של 20 ק"מ עם משקלים על הגוף, אבל בהחלט קיים צורך לתרגל הליכה עם משקל מועט על הגוף, הליכה בקצב משתנה וריצה בתנאי שטח משתנים כמו חול, שדות חרושים ועליות ביערות וזה על מנת להרגיל ולתרגל את הגוף על מרכיביו השונים להתמודדות עתידית עם המאמץ ולהימנע ממצב שבו ביום הגיוס ימצא את עצמו הגוף מתמודד בפעם הראשונה עם העומסים הפיזיים, מצב שיגביר את הקושי הפיזי והמנטלי ויגדיל את הסיכוי לנזק פיזי גדל.

ניתן לראות בבירור בתקופת השירות הראשונה בצבא את ההבדלים בין מי שעשה הכנה פיזית נכונה לפני הגיוס ובין מי שלא. חייל בעל כושר גופני בסיסי ואף למעלה מזה פנוי להתעסק ביתר קלות עם האתגרים המנטליים ועם חוסר הוודאות שגם ככה מהווים אתגר לא פשוט בתקופה הראשונה של הגיוס.

חייל או חיילת בעלי כושר גופני טוב שנבנה בתקופה המקדימה לגיוס, חווים חוויה שונה לחלוטין והפעולות הבסיסיות קלות להם יותר מאשר למי שלא עשה הכנה פיזית.

גם רמת העייפות פחותה במידה ניכרת היות והגוף הסתגל ותרגל מאמצים בעצימויות שונות לפני הגיוס.

ההכנה הפיזית חשובה ומשמעותית ותיתן יתרון גדול למי שיבחר להתאמן לקראת יום הגיוס,  בעיקר בתקופה הראשונה של השירות.

יש לשים דגש לכך שהאימונים הפיזיים לפני הגיוס מתבצעים תחת בקרה ופיקוח ובליווי של מדריך צמוד ומוסמך וזאת על מנת לא לגרום למתאמן נזק במקום תועלת.

בני נוער המעוניינים בבניית תכנית אימונים מקצועית מוזמנים לפנות אלינו ואנו נתאים עבורם תכנית שעונה על צורכיהם ומתחשבת בתפקידים בהם הם מעוניינים להשתלב. כך תוכלו להתכונן בצורה הנכונה ביותר עבורכם!